אבן העזר סימן קלה

שולחן ערוך בספריא
  1. א
    הָעֵדִים שֶׁנּוֹתְנִים הַגֵּט לִפְנֵיהֶם צְרִיכִים לִקְרוֹתוֹ קֹדֶם נְתִינָה. וְטוֹב לִקְרוֹתוֹ גַּם לְאַחַר נְתִינָה; וְאִם לֹא קְרָאוּהוּ אֶלָּא לְאַחַר נְתִינָה בִּלְבַד, מְגֹרֶשֶׁת. הַגָּה: וְכֵן אִם יָעִידוּ בְּטוֹב שֶׁזֶּהוּ גִּטָּהּ (בְּסֵדֶר הַגֵּט). וּלְכַתְּחִלָּה אָנוּ נוֹהֲגִין שֶׁהֶחָכָם הַמְסַדֵּר הַגֵּט קוֹרֵא אוֹתוֹ תְּחִלָּה וְסוֹף עִם הָעֵדִים, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹאֵל לַסוֹפֵר אִם זֶהוּ הַגֵּט שֶׁכָּתַב לִשְׁמוֹ וְלִשְׁמָהּ וּלְשֵׁם גֵּרוּשִׁין, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹאֵל לְכָל אֶחָד מֵהָעֵדִים אִם מַכִּיר חֲתִימָתוֹ וַחֲתִימַת חֲבֵרוֹ, וְאִם חָתְמוּ זֶה בִּפְנֵי זֶה (כ"ז מ"כ בְּקֻנְטְרֵס וּבְסֵדֶר גִּטִּין):
  2. ב
    קְרָאוּהוּ וּנְתָנוּהוּ לַבַּעַל אוֹ לִשְׁלוּחוֹ, וְהִכְנִיסוֹ לְבֵית יָדוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ, צָרִיךְ לִקְרוֹתוֹ פַּעַם שֵׁנִית קֹדֶם שֶׁיִּתְּנֵהוּ לָהּ. וְאִם לֹא קְרָאוּהוּ, וּנְתָנוֹ לָהּ וּזְרָקַתּוֹ לַיָּם אוֹ לָאֵשׁ, הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת; הוֹאִיל וּקְרָאוּהוּ תְּחִלָּה אֵין חוֹשְׁשִׁין לוֹ שֶׁהֶחֱלִיפוֹ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ אָמַר הַבַּעַל: שְׁטָר אַחֵר הָיָה וְלֹא הָיָה הַגֵּט שֶׁקְּרָאתֶם, אֵינוֹ נֶאֱמָן, וַהֲרֵי הִיא מְגֹרֶשֶׁת. וְאִם הַגֵּט בְּיָדוֹ וּמַרְאֶה אוֹתוֹ, נֶאֱמָן, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת:
  3. ג
    הֲרֵי שֶׁלֹּא קָרְאוּ הַגֵּט תְּחִלָּה, וּנְתָנוֹ לָהּ בִּפְנֵיהֶם וּזְרָקַתּוּ לָאוּר אוֹ לַיָּם, אַף עַל פִּי שֶׁהַבַּעַל אוֹמֵר: גֵּט כָּשֵׁר הָיָה, הֲרֵי זוֹ סְפֵק מְגֹרֶשֶׁת. הַגָּה: וַאֲפִלּוּ אִם נִשֵּׂאת, תֵּצֵא (תּוֹסָפוֹת בְּלָשׁוֹן אַחֵר, וְכ"כ הַב"י בְּשֵׁם רַשְׁבָּ"א וְר"י ח"ה). אֲבָל אִם הַגֵּט עֲדַיִן יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ, אִם נִשֵּׂאת לֹא תֵּצֵא, אֲבָל לֹא תִּנָּשֵׂא בְּגֵט זֶה מֵאַחַר שֶׁלֹּא קָרְאוּ אוֹתוֹ תֵּכֶף אַחַר הַנְּתִינָה (כֵּן מַשְׁמַע מֵר' יְרוּחָם הַנַּ"ל וּדְלָא כַּב"י); וְיֵשׁ חוֹלְקִין:
  4. ד
    נָתַן לָהּ נְיָר חָלָק וְאָמַר לָהּ: הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ, אִם לֹא בָּדְקוּ הַנְּיָר בְּמֵי נָרָא לִרְאוֹת אִם הָיָה שָׁם דָּבָר כָּתוּב בּוֹ, אוֹ אִם יִבְדְּקוּ וְתִפְלֹט הַכְּתִיבָה, הֲרֵי זוֹ סְפֵק מְגֹרֶשֶׁת. וְאִם יִבְדְּקוּהוּ וְלֹא תִּפְלֹט הַכְּתִיבָה, אֵין כָּאן חֲשַׁשׁ גֵּרוּשִׁין:
  5. ה
    זָרַק לָהּ הַגֵּט לַחֲצֵרָהּ לְבֵין הֶחָבִיּוֹת, בִּפְנֵי עֵדִים, וּבִקְּשׁוּ וּמָצְאוּ מְזוּזָה אוֹ שְׁטָר אַחֵר, אֵין חוֹשְׁשִׁין (לָהּ), שֶׁזֶּה שֶׁנִּמְצָא הוּא שֶׁזָּרַק. וְאִם נִמְצְאוּ ב' אוֹ ג' מְזוּזוֹת אוֹ שְׁטָרוֹת, חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא גֵּט שֶׁזָּרַק אֲכָלוּהוּ עַכְבָּרִים, וַהֲרֵי זוֹ סְפֵק מְגֹרֶשֶׁת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁלֹּא קְרָאוּהוּ. אֲבָל אִם לְאַחַר שֶׁקְּרָאוּהוּ שֶׁהָיָה גֵּט חָזַר הַבַּעַל וּלְקָחוֹ מִיָּדָם וּזְרָקוֹ [לַחֲצֵרָהּ] לְבֵין הֶחָבִיּוֹת, אֲפִלּוּ לֹא נִמְצָא אֶלָּא מְזוּזָה אַחַת אוֹ שְׁטָר אֶחָד, הֲרֵי זוֹ סְפֵק מְגֹרֶשֶׁת: