אבן העזר סימן קכא

צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּדַעְתּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמְּצַוֶּה לְכָתְבוֹ. לְפִיכָךְ, אִם אֲחָזוֹ רוּחַ רָעָה בְּשָׁעָה שֶׁמְּצַוֶּה לְכָתְבוֹ, אֵין כּוֹתְבִין אוֹתוֹ אֲפִלּוּ לִכְשֶׁיַּבְרִיא. וְכֵן הַשִּׁכּוֹר, שֶׁהִגִּיעַ לְשִׁכְרוּתוֹ שֶׁל לוֹט, וְאָמַר: כִּתְבוּ, אֵין כּוֹתְבִין. וְאִם לֹא הִגִּיעַ, הֲרֵי זֶה סָפֵק:

הָיָה בָּרִיא בְּשָׁעָה שֶׁצִּוָּה לְכָתְבוֹ, וְאַחַר כָּךְ אֲחָזוֹ הַחֹלִי, אֵין כּוֹתְבִים אוֹתוֹ בְּעוֹדוֹ בְּחָלְיוֹ. וְאִם כְּתָבוּהוּ וּנְתָנוּהוּ קֹדֶם שֶׁיַּבְרִיא, אִם הוּא חֹלִי דְּסַמֵּהּ בִּידָן, הֲרֵי זֶה פָּסוּל; וְאִם לָאו, אֵינוֹ גֵּט. הַגָּה: אֲבָל לְאַחַר שֶׁנִּתְרַפֵּא, כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין, אֲפִלּוּ מִחָה בְּחָלְיוֹ שֶׁלֹּא לִתְּנוֹ (טוּר):

מִי שֶׁהוּא עִתִּים חָלִים (פֵּרוּשׁ, בָּרִיא, מִן "וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵינִי" (יְשַׁעְיָה לח, טז עִתִּים שׁוֹטֶה, כְּשֶׁהוּא חָלִים, הֲרֵי הוּא כְּפִקֵּחַ לְכָל דְּבָרָיו. וְאִם גֵּרַשׁ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גִּטּוֹ גֵּט. וַאֲפִלּוּ חָלִים בְּעָלְמָא, שֶׁאֵינוֹ שָׁפוּי לְגַמְרֵי וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן קי"ט סָעִיף ו':

שְׁכִיב מְרַע שֶׁמְּצַוֶּה לִכְתֹּב גֵּט, צָרִיךְ לְדַקְדֵּק בּוֹ שֶׁיְּהֵא שָׁפוּי בִּשְׁעַת כְּתִיבָה וּבִשְׁעַת נְתִינָה. הַגָּה: וְאֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה כְּמוֹ נִשְׁתַּתֵּק, אֶלָּא בּוֹדְקִין אוֹתוֹ קְצָת לִרְאוֹת אִם דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו (בֵּית יוֹסֵף):

מִי שֶׁנִּשְׁתַּתֵּק, וּשְׁאָלוּהוּ אִם רוֹצֶה שֶׁיִּכְתְּבוּ גֵּט לְאִשְׁתּוֹ, וְהִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ לוֹמַר הֵן, בּוֹדְקִין אוֹתוֹ בִּדְבָרִים אֲחֵרִים בְּסֵרוּגִין, חַד הֵן וּתְרֵין לָאו, חַד לָאו וּתְרֵין הֵן, אִם הִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ עַל לָאו לָאו וְעַל הֵן הֵן, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבוֹדְקִין אוֹתוֹ עַל יְדֵי פֵּרוֹת שֶׁאֵינָם נִמְצָאִים אֶלָּא בַּקַּיִץ וְשׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ בִּימוֹת הַחֹרֶף (טוּר) אִם רוֹצֶה שֶׁיִּלְקְטוּ לוֹ מִן הָאִילָן, אוֹ לְהֵפֶךְ (כָּךְ פֵּרְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת):

וְדַוְקָא כְּשֶׁנִּשְׁתַּתֵּק, אוֹ אִלֵּם הַשּׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר, סוֹמְכִין עַל רְמִיזָתוֹ לְהוֹצִיא. אֲבָל חֵרֵשׁ שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר, אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בִּרְמִיזָה, אִם נְשָּׂאָה כְּשֶׁהָיָה פִּקֵּחַ אוֹ שֶׁנָּפְלָה לוֹ יְבָמָה מֵאָחִיו פִּקֵּחַ. אֲבָל אִם נָשָׂא אִשָּׁה כְּשֶׁהוּא חֵרֵשׁ, אֲפִלּוּ הִיא פִּקַּחַת, מוֹצִיא בִּרְמִיזָה. (וְעַיֵּן בְּחשֶׁן הַמִּשְׁפָּט סִימָן רל"ה סָעִיף י"ט):

גּוֹסֵס (פֵּרוּשׁ, תַּרְגּוּם "עַל צַד תֵּאָמַנָה" (יְשַׁעְיָה ס, ד), עַל גִּסְסֵיהֶן, כְּלוֹמַר עַל חָזֶה שֶׁלָּהֶן וְעִנְיַן גּוֹסֵס הוּא שֶׁהַקָרוֹב לְמִיתָה מַעֲלֶה לֵחָה בִּגְרוֹנוֹ מִפְּנֵי צָרוּת הֶחָזֶה), הֲרֵי הוּא כְּחַי וְיָכוֹל לְגָרֵשׁ. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא גּוֹסֵס שֶׁמְּדַבֵּר, אֲבָל אֵינוֹ מְדַבֵּר, לֹא (סְמַ"ג וּסְמַ"ק וְהַמָּרְדְּכַי), וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר:

שָׁחֲטוּ בּוֹ שְׁנַיִם אוֹ רֹב שְׁנַיִם, וְכֵן אִם הָיָה מְגֻיָּד אוֹ צָלוּב וְהַחַיָּה אוֹכֶלֶת בּוֹ, וְרָמַז וְאָמַר: כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי, כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין כָּל עוֹד שֶׁנִּשְׁמָתוֹ בּוֹ. וְהוּא הַדִּין לְנָפַל מִן הַגַּג. מִיהוּ צָרִיךְ בְּדִיקָה שָׁלשׁ פְּעָמִים כְּנִּשְׁתַּתֵּק (כֵּן כָּתַב הָרַ"ן):