שבת פרק ד

במה טומנין ובמה אין טומנין. אין טומנין לא בגפת ולא בזבל לא במלח ולא בסיד ולא בחול בין לחים בין יבשים. לא בתבן ולא בזגים ולא במוכים ולא בעשבים בזמן שהן לחים אבל טומנין בהן כשהן יבשין. טומנין בכסות ובפירות בכנפי יונה ובנסורת של חרשים ובנעורת של פשתן דקה. ר' יהודה אוסר בדקה ומתיר בגסה:

טומנין בשלחין ומטלטלין אותן. בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן. כיצד הוא עושה נוטל את הכסו והן נופלות. רבי אליעזר בן עזריה אומר קופה מטה על צדה ונוטל שמא יטול ואינו יכול להחזיר וחכמים אומרים נוטל ומחזיר. לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך כסהו ונתגלה מותר לכסותו. ממלאאת הקיתון ונותן לתחת הכר או תחת הכסת: