פסחים פרק ג

אלו עוברין בפסח. כותח הבבלי ושכר המדי. וחומץ האדומי. וזיתום המצרי. וזומן של צבעים ועמילן של טבחים. וקולן של סופרים. רבי אליעזר אומר אף תכשיטי נשים. זה הכלל. כל שהוא ממין דגן הרי זה עובר בפסח. הרי אלו באזהרה ואין בהן משום כרת:

בצק שבסדקי עריבה אם יש כזית במקום אחד חייב לבער. ואם לא בטל במיעוטו. וכן לענין הטומאה. אם מקפיד עליו חוצץ ואם רוצה בקיומו הרי הוא כעריבה. בצק החרש אם יש כיוצא בו שהחמיץ. הרי זה אסור:

כיצד מפרישין חלה בטומאה ביום טוב רבי אליעזר אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה. רבי יהודה בן בתירא אומר תטיל בצונן. אמר רבי יהושע לא זה הוא חמץ שמוזהרים עליו בבל יראה ובבל ימצא. אלא מפרשתה ומנחתה עד הערב. ואם החמיצה. החמיצה:

רבן גמליאל אומר שלש נשים לשות כאחת ואופות בתנור אחד זו אחר זו. וחכמים אומרים שלש נשים עוסקות בבצק אחת לשה. ואחת עורכת. ואחת אופה רבי עקיבא אומר לא כל הנשים. ולא כל העצים. ולא כל התנורים שוין זה הכלל תפח תלטוש בצונן:

שיאור ישרף והאוכלו פטור. סידוק ישרף. והאוכלו חייב כרת. איזהו שיאור. כקרני חגבים. סידוק שנתערבו סדקיו זה בזה. דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים זה וזה. האוכלו חייב כרת. ואיזהו שיאור. כל שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו:

ארבעה עשר שחל להיות בשבת. מבערים את הכל מלפני השבת דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים בזמנן. רבי אלעזר בר צדוק אומר. תרומה מלפני השבת וחולין בזמנן:

ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו. ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו . ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו. אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו. יחזור ויבער. ואם לאו. מבטלו בלבו להציל מן הנכרים [ספרים אחרים הגייס]. ומן הנהר. ומן הלסטים. ומן הדליקה. ומן המפולת. יבטל בלבו. ולשבות שביתת הרשות יחזור מיד:

וכן מי שיצא מירושלם. ונזכר שיש בידו בשר קודש. אם עבר צופים. שורפו במקומו. ואם לאו. חוזר. ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה. ועד כמה הן חוזרין רבי מאיר אומר זה וזה בכביצה. רבי יהודה אומר זה וזה בכזית וחכמים אומרים בשר קודש בכזית. וחמץ בכביצה: